אלימות במשפחה

אלימות במשפחה (אלמ"ב) היא לצערנו תופעה שכיחה בנוף הפלילי בישראל.
לפי נתונים רשמיים שמפורסמים על ידי המשטרה, אשר ארגוני זכויות אדם טוענים לעתים שהם מציגים תמונה חלקית בלבד, יותר מ-20,000 תיקים בגין אלימות במשפחה כלפי בני זוג נפתחים מדי שנה (כ-70% בשל תלונות נשים). כמו כן, אלימות במשפחה כוללת כמובן גם אלימות כלפי ילדים, קטינים, קשישים, אחים, הורים ועוד.

"...את תופעת האלימות כלפי בנות זוג יש להוקיע מן השורש. על בית המשפט חובה לעשות ככל שביכולתו כדי להרתיע גברים מכים מתקיפת נשים, במקרה דנן על ידי הבעת שאת נפש ממעשים כדוגמת אלו של המשיב באמצעות החמרה בעונשו" (כב' השופט סלים ג'ובראן, ע"פ  4716/12).

חשוב להדגיש, אלימות במשפחה היא "מכת מדינה" ודורשת ללא ספק ענישה מרתיעה ואכיפה מחמירה. עם זאת, כעורכי דין פליליים המייצגים חשודים ונאשמים, אנו נתקלים פעמים רבות בתיקי אלימות במשפחה שמבוססים על גרסאות "חלשות", פרשנויות סותרות ואף תלונות כזב.

אדם המוצא את עצמו חשוד או נאשם בעבירות אלימות במשפחה מתמודד עם תיק מורכב ומאתגר. ראשית, החוק בישראל קובע ענישה מחמירה כלפי אלימות במשפחה כמו עונשים כפולים בגין הרשעה בעבירות מסוימות. שנית, עוד בטרם מוגש כתב אישום, וכמובן שגם לאחר מכן, הנאשם/החשוד נאלץ להתמודד עם צעדי ביניים הפוגעים בחירותו כמו צווי הרחקה, צווי הגנה, צווים למניעת הטרדה מאיימת ואפילו מעצר (כולל מעצר עד תום ההליכים). שלישית, בתי המשפט וגורמי האכיפה נוקטים במדיניות מקלה כלפי נפגעי עבירה בתחום זה.

הנקודה הראשונה שיש להכיר לגבי תיקים העוסקים באלימות במשפחה היא שלא כל תיק עובר מהמשטרה לפרקליטות וממשיך לכתב אישום. למעשה, ההפך הוא הנכון. לפי דו"חות המשטרה הרשמיים (כאן), כ-60% מהתיקים נסגרים. דהיינו, עצם העובדה שאדם מוזמן לחקירה בעקבות תלונה בשל אלימות במשפחה, איננה מחייבת בהכרח הגשת כתב אישום כנגדו.

דברים אלה מדגישים פעם נוספת את החשיבות הרבה שטמונה בקבלת ייעוץ משפטי בתיקים מסוג זה, כבר בשלבי החקירה הראשונים (ועוד לפני כן). לנתונים האלה נוסיף שמדי שנה מוגשים בישראל עשרות כתבי אישום בגין הגשת תלונה כוזבת לגבי אלימות במשפחה (הגם שמדובר במקרים "נדירים" יחסית).

היות שאלימות במשפחה מבוצעת פעמים רבות כאשר רק המתלוננת והנאשם/החשוד נוכחים במקום, ובמקרים רבים העבירות לכאורה בוצעו "בחדרי חדרים", נוצר מצב משפטי מורכב של גרסה מול גרסה.

חשוב לדעת כי למרות שבחוק הפלילי בישראל ניתן להרשיע אדם רק בהעדר ספק סביר, בתי המשפט נוקטים במדיניות מקלה משהו כלפי נפגעי עבירות אלימות במשפחה. סתירות או "חורים" בגרסת המתלוננת, העדר מהימנות ברורה ואפילו שקרים מוכחים, אינם מהווים ערובה לאי קבלת גרסת התביעה.  

בהכרעות הדין השונות בתיקי אלימות במשפחה ניתן למצוא אין ספור התייחסויות מקלות (בלשון המעטה). כולל לגרסאות שבכל הליך פלילי אחר היו נדחות ממש על הסף. למשל, כאשר הנאשם מציג להגנתו טענות הנוגעות למהימנות המתלוננת, בית המשפט יכול לפטור את הדברים כבלתי רלבנטיים. במקרים מסוימים בית המשפט עוסק בשאלה "האם המעשה בוצע" כאשר הוא מפריד בין עובדות מוכחות לבין אי-אמירת אמת מובהקת. כך גם קיימת מדיניות מסוימת של הקלה על מתלוננות המציגות עדות כבושה.

בכל תיק פלילי מצב של גרסה מול גרסה יוצר מורכבות משפטית. אך אם בתיקים "רגילים" הקושי הוא דו-כיווני (כאשר גם התביעה מתקשה להוכיח את ביצוע המעשים מעל לכל ספק סביר), בתיקי אלימות במשפחה נקודת האיזון בין התביעה והגנה איננה בהכרח שווה.

חשודים ונאשמים בתיקים של אלימות במשפחה עומדים לעתים מול הליכי ביניים לא פשוטים. הבולטים שבהם הם צו הגנה, צו הרחקה, צו למניעת הטרדה מאיימת ומעצר. הליכי ביניים אלה משפיעים באופן ישיר על אורח חייו של הנאשם/החשוד, פוגעים בחירותו הבסיסית ביותר וכמובן שמשליכים על יכולתו לפגוש את ילדיו ואף לשהות בביתו.

בכל הנוגע למעצרים בעבירות של אלימות במשפחה, חשוב לדעת כי לא מדובר בתופעה זניחה. מדי שנה משטרת ישראל עוצרת אלפי חשודים ונאשמים בעבירות אלימות במשפחה ובמקרים חמורים מדובר אף על מעצר עד תום ההליכים.

סיוע של עורך דין פלילי כולל כמובן ייעוץ וייצוג בהליכי ביניים. בין אם לטובת ביטול צווים שונים ובין אם לריכוכם. כך גם כאשר עסקינן בתנאי מעצר ותנאי חלופת המעצר. אין זו סוגיה פשוטה שכן בעבירות אלימות במשפחה קיימת חזקת מסוכנות כלפי הנאשם/החשוד. בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שאם הוגשה כנגד אדם תלונה בגין אלימות במשפחה, וחמור מכך – כתב אישום, חזקה על האחרון שנשקפת ממנו מסוכנות לציבור. הנטל להוכיח אחרת מוטל על הנאשם/החשוד.

הרשעה בעבירות של אלימות במשפחה יכולה כמובן להוביל לגזר דין חמור. הנה למשל מספר דוגמאות מהשנים האחרונות שבהן נגזרו על גברים מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח:

4.5 שנות מאסר בפועל – אדם הורשע בגין שורה של עבירות אלימות במשפחה אשר בוצעו כנגד ילדיו ובת זוגו. כתב האישום עסק בארבעה מקרים ספציפיים שכללו בעיטות, מכות, כיבוי סיגריה ואף שפיכת קפה רותח (ת"פ 5164-06).

4 שנות מאסר בפועל – גזר דין שהוטל במסגרת הסדר טיעון על אדם שהורשע בשתי עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, שלוש עבירות איומים ועבירת תקיפה הגורמת לחבלה ממשית בנסיבות מחמירות (ע"פ 38095-07-11).

4 שנות מאסר בפועל – הגבר במקרה זה הורשע כי דחף את בת זוגו ממרפסת ביתם בקומה השנייה, וכן כי הוא הכה אותה באזורים שונים בגופה. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של 2.3 שנות מאסר, המדינה ערערה על קולת העונש, ובית המשפט העליון קיבל את הערעור והחמיר את גזר הדין (ע"פ 8230/10).

4.5 שנות מאסר בפועל – הגבר הורשע בכך שבמספר מקרים נהג לתקוף את בת זוגו תוך שהוא הולם בה, מושך בשערותיה ושורט אותה בפניה. לאחר שבית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של 36 חודשי מאסר, המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על קולת העונש. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי הנאשם ירצה 4.5 שנות מאסר בפועל למרות שמדובר באדם שזהו מאסרו הראשון (ע"פ 1761/11).

לסיכום, ומבלי להקל ראש בסכנה הגדולה שבאלימות במשפחה, אדם המוצא את עצמו נאשם או חשוד בעבירות של אלימות במשפחה צריך לפנות בהקדם וללא עיכובים לעורך דין פלילי. נכון, לא כל תלונה בגין אלימות במשפחה היא תלונת שווא. יתרה מזו, גם כשהתלונה לא מגיעה לכדי הגשת כתב אישום ואפילו אם מוגש כתב אישום שמסתיים בזיכוי, עדיין אין בכך כדי להפוך את התלונה ל"תלונת שקר".

עם זאת, הנתונים בהחלט מראים שקיימת בישראל תופעה של תלונות שווא בעבירות אלימות במשפחה. בין אם התלונה מוגשת מחמת כעס או נקמה, ובין אם היא נועדה להביא להישגים בהליכי פרידה וגירושין, רק סיוע משפטי מקצועי יכול לעזור לנאשם/לחשוד להוציא את הצדק לאור.